פרק #29 - הכרעות גורליות

ימים וחודשים חלפו בין פחד מעיק ותקווה לנס. היה משלוח כפוי של אנשים לגטו ריגה ומחנות אסטוניה, שבחלקם נעשו לפי רשימות של האלטסטנראט ושוב חזרו הימים הקשים מלאי חרדות והייאוש של האקציות.

למרות שחייתי חלק מהזמן בקרבתו של גיסי, לא ידעתי כלום על פעולותיו ולבטיו וכנראה שגם חסו עלי ולא דובר בנוכחותי על המשך הרצח בפורט התשיעי, הטבח בפונר של כל היהודים במחנות סביב וילנה, ובסוף גם של גטו וילנה עצמו, והחששות הכבדים שנבעו מכך, לקץ המתקרב גם אלינו.
שטח הגטו הלך והצטמצם והתושבים נאלצו להצטופף יותר ויותר. חלפו שנתיים ימים. בינתיים חל המהפך המיוחל בחזית המזרחית. לאחר המפלה בסטלינגרד, שלא ניתן היה להסתירה, היה ברור שגלגל ההצלחות התהפך. הצבא הגרמני היה עכשיו בנסיגה, אמנם איטית אבל בלתי פוסקת והחזית הלכה והתקרבה ויחד איתה התקרבה ההכרעה בגורלנו. המתח בגטו הלך וגבר מיום ליום. הליטאים נטו עכשיו יותר, להסתיר יהודים ויציאות של בודדים מהגטו למקומות מסתור, התגבר. הגרף זובוב, ידידו של יודקה, הציע לו ולדיטה מקלט, אבל בשום אופן לא הסכים לצרף גם את יתר בני המשפחה. דיטה לא השלימה עם הרעיון להשאיר אותנו לגורלנו, ויודקה, איש הכבוד הביתרי, שהיה שקוע כולו בפעולות המחתרת, לא ראה לו דרך לנטוש את חבריו.

גם הנאצים התחילו להיערך לבאות. מצד אחד הגבירו את קצב ההשמדה, (כמו הטבח בפונר וחיסול גטו וילנה) ומצד השני ניסו עכשיו לטשטש את עקבות פשעיהם. בפורט התשיעי, התחילו עכשיו להוציא מהבורות את שרידי רבבות הנרצחים ולשרפם. בלילות, השמיים מעל הפורט התשיעי להטו באודם עז וריח מיוחד של גוויות נשרפות עמד באוויר.

את העבודה הנוראה הזו הכריחו לבצע יהודים, שנתפסו בעיר בניסיונות להשגת מזון או פעולות אסורות אחרות ויחד אתם העבידו שם גם שבויים רוסיים. בליל חג המולד של שנת 1943, הצליחו כל הכלואים בפורט התשיעי לברוח. על כך רחפו בגטו שמועות שונות, והסיפור הבא על הבריכה נודע לי מאחותי ששמעה מיודקה פרטים יותר מדויקים:

לכלואים שביצעו את עבודת שרפת הגופות היה ברור, שבגמר עבודתם מחכה להם אותו הגורל של הנרצחים, לכן לא היה להם מה להפסיד והיו מוכנים לכל דבר. אחד הקצינים הרוסיים שנמצא בין השבויים למד בזמן הכשרתו על מבנה הפורטים הרוסיים הישנים, והוא ידע על קיומן של מנהרות, דרכן אפשר היה לעזוב את שטח המבצרים. אחד האסירים היהודיים, שהועסק בעבודות אחזקה, הבריח לאסירים מסורי ברזל קטנים שבעזרתם נסרו את שלשלאות הברזל בהם נקשרו רגליהם באופן שניתן היה לשבור אותם בקלות ברגע המכריע. המסורים גם שמשו לחיתוך המנעולים הישנים בדלתות. בליל חג המולד כאמור, בעת שהשומרים הליטאים השתכרו, הצליחו הכלואים לברוח מהפורט התשיעי דרך אחד המנהרות ובריחתם נתגלתה רק למחרת היום.

13 מהאסירים היהודיים הצליחו להתגנב בחזרה לגטו, לאיזה מקום אחר הם יכלו ללכת?! זה היה אחד הסודות הכמוסים ביותר בגטו, שנשקפה לו מכך סכנה רבה. האנשים האלה הוברחו מהר ככל שאפשר אל הפרטיזנים האדומים ליערות וכמה מהם שנשארו בחיים הגיעו אחרי המלחמה לישראל.

נכתב על-ידי
צבי כץ
לרעייתי אסתר שעודדה ותמכה בי לאורך כל הדרך. לילדי ונכדי: מיכל חגי, דור, טל, אמיר יעל ואיתי, כדי שיבינו כמה טוב להיות בני חורין בארצנו. לאבי יצחק, שנעלם בשואה ועקבותיו לא נודעו. לאימי חסייה (לולה) ז"ל, שהעפילה יחד איתי לארץ. לאחותי דיטה, תיבדל לחיים ארוכים, שבזכותה שרדתי. לגיסי יהודה, שצעד אל מול כדורי הגסטפו וזמר עברי על שפתיו. ולזכר כל בני משפחתי היקרים, שלא זכו ונשארו שם לנצח.
הדף נקרא 52 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי