סובבוני להט אש בוערת
פרק #3 - "איישקה"
לפרק הבא לפרק הקודם לעמוד הראשי ולתוכן העניינים

צבי כץ
שבת 4 למאי | 2 דקות קריאה

לשם השגת החינוך הגרמני בדרך הנוחה והיעילה ביותר, העסיקו עבורי ולאחותי מחנכת גרמניה, נערה צעירה בשם הלנה צימרמן, מעיירה פרוסית שסופחה לליטא אחרי מלחמ"ע הראשונה.

קראתי לה משום מה "איישקה" והיא טיפלה בי במסירות מגיל אפס עד לשנתי השישית. הייתה לה השכלה טובה, וכמובן שדברה אתנו בגרמנית צחה וחסרת דופי, כך שהשפה הזאת הפכה לשפה הראשונה שלי, השגורה בפי עד עצם היום הזה.

באופן טבעי אינני זוכר הרבה מימי ילדותי הראשונים ורק שתי אפיזודות, בגלל היותם יוצא דופן, נחרטו היטב בזיכרוני. גרנו ליד הרחוב הראשי, שדרה שבאמצעה היה כרגיל מסלול להולכי רגל, שבו הובילה אותי איישקה תמיד לטייל. על המסלול הזה היו בקיץ נוהגים להתיז מים באמצעות מכלית צבועה באדום מבהיל, שהייתה מתקדמת בצפירה בלתי פוסקת כאשר כולם נסים בחיפזון לעבר המדרכות הסמוכות. כל התופעה הזו הפחידה אותי מאד והייתה לי לסיוט. יום אחד כאשר טיילנו לנו בשדרה שוב הגיחה המכונית האיומה בצפירה מחרישת אוזניים ו"הפרויליין" שלי, כך קרו למחנכות הגרמניות, התמהמה משום מה לעזוב את המסלול. מבועת כולי חיפשתי מפלט, ולמבוכתה הרבה וגלי הצחוק הרועמים של עוברי האורח, לא מצאתי מקום יותר בטוח, מאשר מתחת לחצאיתה הרחבה והמנופחת, אפנת הימים ההם, כאשר היא גם נאלצת להרימה מחדש על מנת להוציאני משם.

שירותה של איישקה הסתיים עם בואם של הנאצים לשלטון בגרמניה ולזה קשורה האפיזודה השנייה.
בזמן ששהינו בנוה הקיץ של סבא יוסף, ביקר יום אחד את איישקה אדם צעיר לבוש במדים חומים, שהתנהגותו הייתה מוזרה ומנוכרת . צעדנו בשבילי היער, "הפרויליין" הובילה אותי ביד והאיש במדים דיבר ללא הפסקה בקול נמוך וחודרני ובנימה כעוסה ופסקנית. לא הבנתי אז את הנאמר, אבל בדיעבד נקל לשער איזה רעיונות אנטישמיים הברנש, שהיה כנראה ארוסה, תופף ללא הפוגה באזנייה וברור למה איישקה, שהייתה מאד קשורה אלי, הזילה דמעות ללא הפוגה. הייתי נרעש ונרגש, כי לא ראיתי מימי את ה"פרויליין" שלי בוכה והדבר הפחיד אותי מאד.

זמן קצר אחרי הביקור הזה נעלמה איישקה מחיי. שנת 1933 הגיעה, ושום דבר לא היה יותר, כמו מקודם. אחותי הפסיקה ללמוד בגימנסיה הגרמנית, החנות לדברי ילדים שאמא ניהלה והייתה מבוססת על פריטי ייבוא מגרמניה, עליהם היהודים הטילו חרם, נסגרה. אימא שלמעשה הייתה רופאת שניים מדופלמת, התחילה לעבוד תחילה כמתמחה במקצועה ומצבנו הכלכלי החמיר עד כדי כך, שנאלצנו אפילו לוותר על הדירה השכורה ועברנו לגור כולנו בחדר אחד אצל סבא יוסף. מובן כי בזה הסתיימה גם העסקתה של איישקה ואני הועברתי לטיפולה של דודה ברטה.


לפרק הבא לפרק הקודם לעמוד הראשי ולתוכן העניינים


אין עדיין פירגונים
הדף נקרא 12 פעם, פעמיים עד הסוף
הרעיון הוא שצבי כץ יקבל מכם איקס שקלים כל חודש בחודשו ובתמורה תקבלו תכנים יחודיים ופינוקים או סתם תרגישו אפנדי. זה פיצ׳ר שנמצא בפיתוח במעבדות הדף ואנחנו כאן רק בוחנים את ההתכנות שלו אז כסף תכלס לא יזרום עדיין אבל נקבל אינדיקציה . מעניין!

תגובות:


כל הזכויות שמורות לצבי כץ © 2019
הַדַּף - מדורת שבט לכתיבה יוצרת