פרק #2 - ילדות מאושרת
הבלוג של צבי כץ
3 למאי 2019
·
2 דקות קריאה, 324 מילים
ליטא הייתה ארץ נוחה להיוולד בה. האקלים הממוזג, ע"י זרמי הים החמים שמגיעים ממפרץ מקסיקו וחודרים לים הבלטי, מה שקרוי בשפה המדעית ה - Golfstream , יצרו בה טבע המוליך שולל ביופיו ובנוחותו. הארץ הזו הברוכה בממטרי גשם, שופעת נהרות ופלגי מים, יערות עבותים, חורשות וכרי דשא עם שלל פרחים ופירות יער בקיץ ועם שלג צחור שמכסה הכל במעטה לבן בחורף, הייתה מקור להרבה חדווה בתקופת ילדותי.
זה שנולדתי יהודי לא הטריד אותי במיוחד. אף כי פה ושם נתקלתי בפרחחים שקראו לי בשמות גנאי ולפעמים ניסו להציק לי, הרי בדרך כלל שלט בכל סדר, וליהודים הייתה אפילו אוטונומיה תרבותית, שהתבטאה בין היתר בבתי ספר עצמאיים עם שפת הוראה בעברית או ביידיש, חופש הפולחן וההתארגנות בתנועות נוער ציוניות.
גרנו בעיר הבירה הזמנית קובנה, בין האוכלוסייה הליטאית, שידעה היטב להסתיר מאחורי מסווה של אדיבות את שנאת היהודים שרתחה במעמקים, שבבוא העת תתפרץ כלבה רותחת ותשרוף כליל את קיומנו. רק מעטים ידעו להוציאו מכך את המסקנות ועמדו לרשותם גם האמצעים הדרושים, כדי להגר בעוד מועד לארץ ישראל, לאמריקה או לדרום אפריקה.
הורי היו חילונים ליברליים ומשכילים מהמעמד הבינוני, שהאמינו כי הקידמה והתרבות יביאו איתם גם את הפתרון לבעיה היהודית. כמה שזה לא נשמע כיום אירוני, עיניהם של אותם החוגים והורי בתוכם היו אז נשואות לגרמניה, כדוגמה לארץ מתקדמת ותרבותית בכל המובנים. מדינה עם תעשייה מפותחת, עם שיצאו מתוכו אנשי הגות ופילוסופים, מלחינים, סופרים ומשוררים בעלי שם עולמי, חרוץ ושקדן, ממושמע ויעיל, תכונות לכאורה חיוביות, שהיו לנו בסופו של דבר לרועץ. בדיעבד ברור כי הדחיקו והתעלמו מהאנטישמיות העמוקה והאלימה שפשתה באותה רפובליקת Weimar, שכה השתבחו בה.
באותם ימים היה גם נהוג לרכוש השכלה אקדמאית בבתי אולפנה בגרמניה ואוסטריה ואפילו עד ציריך שבשוויצריה הרחיקו, ומכאן נודעה חשיבות רבה גם לידיעת השפה הגרמנית. מסיבות אלו, כמו כל היהודים שהקניית השכלה וחינוך לצאצאיהם עומד בראש מעייניהם, החליטו אפוא הורי, שאין טוב מזה, מלחנך את ילדיהם במה שנקרא התרבות הגרמנית.
סרט שדודי צילם בתחילת שנות השלושים בקובנה - סבי עם השפם, אני הילד הקטן ...