פרק #1 - בין שני ימי הולדת


קרל יגר (Karl Jaeger) מפקדה של משטרת הביטחון הגרמנית וכוח המשימה המיוחד מספר 3 (EK 3) הממונה על כל אזור ליטא, היה בודאי מרוצה מעצמו: לפי הוראותיו ובפיקודו הישיר, נרצחו בכל רחבי ליטא בפחות מ-5 חודשים, מהתחלת יולי עד סוף נובמבר 1941, 346 137 גברים, נשים וטף יהודים.

לפי דבריו, הייתה זאת עבורו בעיקר בעיה ארגונית. לשם ביצוע הרצח ההמוני, צריך היה לבחור בכל יישוב את מקום הטבח ולהכין את הבורות, להוציא את האנשים מבתיהם, להצעידם בקבוצות אל גיא ההריגה, לירות בהם ולקברם אם מתים או חיים.
לביצוע הרצח ההמוני, בפרק זמן קצר כל כך, היה צורך באלפי תליינים. במיוחד שהוא עצמו מדווח, שהיו גם ניסיונות בריחה ומקרי התנגדות, כאשר הקורבנות המופתעים קלטו ברגע האחרון מה שעומד להתרחש. אולם, מסתבר שראש הנחש לא נזקק, אלא בכיתת משימה של 8-10 אנשים מהימנים בלבד מכוחותיו!!
הכיצד?
זה התאפשר לו, מפני שכל הטבח ההמוני והנוראי הזה בוצע למעשה ע"י אלפי מתנדבים ליטאים, שעסקו בכל שלבי ההתעללות ומלאכת ההרג הזוועתי, בלהיטות, בשקדנות ובאכזריות בלתי מצויה.
אילולא זאת, והסביבה הליטאית השמחה לאיד, לא היה מצליח למלא את משימתו, בודאי לא בשלמות ובזמן הקצר.

רוצח ההמונים Karl Jaeger לא פעל על דעת עצמו. הוא היה פקיד מדינה גרמני המודע היטב לנדרש ממנו, לכן גם ספר את קורבנותיו: גברים, נשים וילדים בנפרד והוציא דו"ח מפורט לממונים עליו*. כי הרי "סדר צריך להיות"...
הדו"ח עצמו הנו סיכום מצמרר של תאריכים, שמות הישובים ומספר הקורבנות בכל אתר ואתר. הרשימה המשתרעת על 6 דפים, מסכמת ומעבירה בפנקסנות מסודרת את המספרים מדף לדף, עד לסיכומם המפלצתי: מאה שלושים ושבע אלף שלוש מאות ארבעים ושש נפשות…

שהמספר הנוראי מסתיים בספרה שש ולא בספרה שמונה, שבעיירה קטנה בשם וילקיה, נרצחו במקום 404 "רק" 402 יהודים, שאני ואימי לא נכללים ברשימת קורבנותיו, לא קרה "באשמתו" של Karl Jaeger.

היה זה חייל גרמני פשוט ואלמוני, שבמחווה אנושי ספונטני ועל דעת עצמו, "קלקל" לו את השורה.

הנס הזה קרה ביום ה-10 ליולי 1941.
בדיוק 14 שנה לפניכן, ב-10 ליולי 1927, הגחתי אני אל אוויר העולם.

* ראה דו"ח Karl Jaeger מהראשון לדצמבר 1941, ארכיון יד ושם PS-2076/018-245.
נכתב על-ידי
צבי כץ
לרעייתי אסתר שעודדה ותמכה בי לאורך כל הדרך. לילדי ונכדי: מיכל חגי, דור, טל, אמיר יעל ואיתי, כדי שיבינו כמה טוב להיות בני חורין בארצנו. לאבי יצחק, שנעלם בשואה ועקבותיו לא נודעו. לאימי חסייה (לולה) ז"ל, שהעפילה יחד איתי לארץ. לאחותי דיטה, תיבדל לחיים ארוכים, שבזכותה שרדתי. לגיסי יהודה, שצעד אל מול כדורי הגסטפו וזמר עברי על שפתיו. ולזכר כל בני משפחתי היקרים, שלא זכו ונשארו שם לנצח.
הדף נקרא 127 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי