מֵאָז אֲנִי כְּמוֹ גַּרְגֵּר אָבָק, נִדְבַּק אֶל דָּפְנוֹת הָרוּחַ. נָע וְנָד, 

מִתְעוֹפֵף כְּדַרְכָּם שֶׁל אַבְקָנִים סוֹרְרִים, נִצְמָד אֶל דְּלָתוֹת

אֲפִיקִים לֹא מֻכָּרִים וְנוֹשֵׁר מֵהָאֲוִיר. אֵין דָּבָר הַמַּצְלִיחַ

לְהַחֲזִיק מִשְׁקָל נָמוּךְ מִצְּלִיל אֲנָחָה חֲרִישִׁי וְלַמְרוֹת הַכֹּל

אֲנִי נֶאֱסָף מִשְּׁאֵרִית לַחְלוּחִיּוֹת, נִזּוֹן מִפְּסִיעַת

כַּפּוֹת רַגְלַיִם נֶעֱלָמוֹת, מֵהָאוֹר הַמְּרַצֵּד מִתּוֹךְ הַנּוּרָה

הָאֲכוּלָה שֶׁבְּמַרְתֵּף בֵּיתִי. לְעִתִּים אֲנִי מַצְלִיחַ לְהָבִין אֶת 

שְׁלַל הָאַבְחָנוֹת הָרִגְשִׁיּוֹת אֲבָל הָאֱמֶת הִיא

שֶׁאָדָם בּוֹדֵד, אֲנִי

אָדָם, אֲנִי

בּוֹדֵד כְּמוֹ בּוֹלְעָן שָׁחֹר

דַּרְכִּי נִשְׁבָּרוֹת הַתִּקְווֹת

עוֹד בַּדֶּרֶךְ לְמַטָּה