שָׁתִית קְצָת יוֹתֵר מִדַּי
אַתְּ נִרְאֵית קְצָת עֲצוּבָה,
מִתְנַדְנֶדֶת,
וֶאֱלֹהִים !
אַתְּ כָּל כָּךְ יָפָה,
גַּם
כְּשֶׁאַתְּ קְצָת שִׁכּוֹרָה.
אַתְּ אִיתּוֹ עַכְשָׁו
כָּל כָּךְ רְחוֹקָה
מְקַוֶּה שֶׁהוּא דּוֹאֵג לָךְ
וְיֵשׁ לָךְ אַהֲבָה גְּדוֹלָה
כְּמוֹ אָז
כְּמוֹ פַּעַם
כְּשֶׁהָיִינוּ
וְלֹא הָיָה עוֹלָם מִלְּבַדֵּנוּ
וַאֲנִי הַיּוֹם יוֹדֵעַ
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה לִי
אַהֲבָה כָּל כָּךְ יָפָה
גַּם כְּשֶׁהִיא קְצָת
שִׁכּוֹרָה