צַד א'
בַּשָּׁנִים בָּהֶן הִתְפּוֹצְצוּ כָּאן אוֹטוֹבּוּסִים
עָלִיתִי לַחֲטִיבָה
קִבַּלְתִּי מֵאֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, קַלֶּטֶת קְטַנָּה
הָיָה כָּתוּב עָלֶיהָ בִּכְתָב עָגֹל, קְצָת דָּהוּי
פִּינְק פְלוֹיְד הַחוֹמָה.
הִקְשַׁבְתִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, קְצָת אַחֲרֵי
שֶׁהִתְחִילָה הָאִינְתִיפַאדַה הַשְּׁנִיָּה
בְּנוֹ כָּאן חוֹמָה.
לֹא הָיוּ לִי הַמִּלִּים
הַמּוּזִיקָה פָּצְעָה, נִסְפְּגָה בְּדָמִי.
צַד ב'
קִיּוּמָה אוֹ הֵעָדְרָה שֶׁל
חוֹמַת בְּטוֹן
לֹא יִקְבַּע
מָה יִהְיֶה מִשְׁנִי צִדָּיו שֶׁל הַקַּו.
אֶת זֶה יִקְבְּעוּ אֲנָשִׁים.
הַחוֹמָה עוֹד כָּאן,
מַפְרִידָה
מְגִנָּה.
עַל הַמַּדָּף
אֵין מָקוֹם לְקַלָּטוֹת
רַק לְתִקְוָה.