זֶה סֶפַח הַחַיִּים שֶׁלְּךָ

תַּחְתֹּם כָּאן, כָּאן

וְכָאן.

לְאַחַר מִכֵּן,

תַּמְצִיא לִי אִשּׁוּרֵי

הִשְׁתַּיְּכוּת לִלְאֹם,

הֲמָרַת דָּת

וְהַגְשָׁמַת חֲלוֹמוֹת.

כְּמוֹ-כֵן, עָלֶיךָ לְהָבִיא

אֶת כְּנָפָיו שֶׁל אִיקָרוֹס.

כְּשֶׁתָּבִיא אֶת כָּל אֵלּוּ

חֲתוּמִים כַּנִּדְרָשׁ

יַנִּיחוּ אוֹתְךָ עַל מִטָּה

וְיַקְרִינוּ אֶת קִטְעֵי חֲלוֹמוֹתֶיךָ

(אֲנִי מְצַפָּה שֶׁיִּהְיוּ בְּאֵיכוּת טוֹבָה)

וְיִשְׁאָלוּךָ:

אַתָּה מֵאֲשֶׁר שֶׁחָלַמְתָּ

אֶת כָּל זֶה?

לְאַחַר מִכֵּן יוֹצִיאוּךָ אֶל הַגַּג

וּמוּל הַשָּׁמַיִם הַבְּהִירִים

יְחַבְּרוּ אֶל גֵּוְךָ

אֶת כַּנְפֵי הַנּוֹצוֹת

רַק עַל מְנַת לְוַדֵּא

שֶׁאֵינְךָ מְשַׁקֵּר

בְּנוֹגֵעַ לַחֲלוֹמוֹת.