כֵּיצַד תּוּכַל בְּיָדְךָ הָאִטֶּרֶת

לְהָגֵן עַל עִיר נְצוּרָה?

הֲרֵי לִבְּךָ הָרַךְ, עֵינְךָ הַנּוֹטֶרֶת

מְצַפִּים לִרְאוֹת פָּנֶיהָ, לִשְׁמֹעַ קוֹלָהּ

לֵךְ, אַךְ אַל תִּרְחַק

פָּן יַחְטְפוּךָ הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת

וְהַמִּלִּים הָרֵיקוֹת

כְּמַהּ לָהּ, אַל תָּחוּשׁ

לִנְקִיפוֹת לִבְּךָ

חַפֵּשׂ אַחַר עֵינֶיהָ, אַל תִּטֹּשׁ

אֶת שְׁבוּעָתְךָ לָהּ.

וְהִנֵּה עַל הָעִיר יוֹרֵד

הַחֹשֶׁךְ כְּחִצִּים שְׁנוּנִים

וְלִבְּךָ נִמְצָא מוֹרֵד

תָּר אַחַר פָּנִים.

עַל מִי יִכְמְרוּ רַחֲמֶיךָ

כְּשֶׁחִיּוּכָהּ כּוֹכָבִים נוֹפְלִים?

עַל מִי תֵּאָבֵק בְּחַיֶּיךָ

כְּשֶׁסְּבִיבְךָ מֻטָּלִים שְׁדוּדִים?

כְּשֶׁתִּרְאֶהָ, תָּאֵר כֵּיצַד

נוֹפֵל אַתָּה אֶל חִבּוּקָהּ

כַּשּׁוֹקֵעַ בְּתוֹךְ חֲלוֹם

יָדְךָ הַנּוֹתֶרֶת עוֹטַפְתָּהּ

מְגוֹנֶנֶת מִפְּנֵי שְׁאֵרִית הַיּוֹם.