הִיא צְרִיכָה לִלְמֹד לִפְסֹעַ בִּזְהִירוּת

לְהַשְׁאִיר אֶת הַיָּדַיִם צְמוּדוֹת לַגּוּף

לֹא לִשְׁבֹּר דָּבָר.

חָלְפוּ הַיָּמִים מִשֶּׁכְּבָר

בָּהֶם הָיָה אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן.

הַמּוּדָעוּת צְרִיכָה לְהֵחָקֵק בָּרֹאשׁ

שֶׁאֵין מֵי שֶׁיְּטַאֲטֵא אַחֲרֶיהָ

וְאֵין מִי שֶׁיִּשְׁטֹף אֶת הַחַלּוֹנוֹת

וְאֶת הַסָּלוֹן וְהַכִּיּוֹרִים

וְיִנְעַל אֶת הַדְּלָתוֹת

מִבַּעַד לַחֲדָרִים הַחֲשׁוּכִים.

אֵין מִי שֶׁיְּקַפֵּל עִמָּהּ אֶת הַמַּפָּה

הָרְחָבָה,

מַפָּה לְבָנָה לִכְבוֹד שַׁבָּת.

אֵין לָהּ עֵזֶר כְּנֶגְדָּהּ

שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלֶיהָ לְמֶרְחַק נְשִׁיקָה

בַּקִּפּוּל הָאַחֲרוֹן.