פְּנִים, צָהֳרַיִם, רַכֶּבֶת לַצָּפוֹן.
יַלְדָּה קְטַנָּה הִתְפָּרְשָׂה עַל שְׁנֵי מוֹשָׁבִים
וְהָלְכָה לִישֹׁן.
עַל הַמּוֹשָׁב שֶׁמּוּל עֵינֶיהָ הָעֲצוּמוֹת יָשַׁב גֶּבֶר מַקְרִיחַ
וּלְיָדוֹ צָעִיר מְזֻקָּן.
שְׂמִיכָתָהּ זָעָה עִם נְשִׁימוֹתֶיהָ,
אִמָּהוֹת הִבִּיטוּ בָּהּ בְּחֶמְדָּה
וּמִיַּד הֵסִיטוּ מַבָּטָן.
כָּל מִי שֶׁעָבַר הִבִּיט בָּהּ,
וְאַף אֶחָד לֹא הֶעִירָהּ.
כֻּלָּם אוֹהֲבִים יְלָדוֹת קְטַנּוֹת יְשֵׁנוֹת.
אֲפִלּוּ הַחַיָּל הַמְּיֻזָּע שֶׁנֶּאֱלַץ לָשֶׁבֶת עַל הַתִּיק בַּמַּעֲבָר
וְגַם הַגְּבֶרֶת הַמְּבֻגֶּרֶת עֲבַת הַבָּשָׂר
שֶׁעַמּוּדֵי רַגְלֶיהָ בְּקֹשִׁי עָמְדוּ בְּמַעֲמָסָה.
כְּשֶׁהִגִּיעָה הָרַכֶּבֶת לַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֹנָה,
לֹא הָיָה מִי שֶׁיָּעִיר אֶת הַיַּלְדָּה.
אַף אֶחָד לֹא יָדַע, וְאִם הָיָה יוֹדֵעַ
גַּם לֹא הָיָה טוֹרֵחַ.
כֻּלָּם אוֹהֲבִים יְלָדוֹת יְשֵׁנוֹת
עֵינֵיהֶן עֲצוּמוֹת וְאָזְנֵיהֶן אֲטוּמוֹת לִשְׁמֹעַ
"קוּמִי, קוּמִי".