הַחֲתוּלָה הַשְּׁחֹרָה חִכְּתָה לִי
עֵינֶיהָ בּוֹהֲקוֹת, צוֹרְבוֹת אֶת עוֹרִי
לִטַּפְתִּיהָ וְהִשְׁקִיתִיהָ מַיִם.
טִפְּסָה אִתִּי יַחַד בַּמַּדְרֵגוֹת הַגְּבוֹהוֹת
בִּתְנוּעוֹת מִתְפַּתְּלוֹת, מְעַכְּסוֹת
הוֹתַרְתִּיהָ מֵחוּץ לַדֶּלֶת.
הִיא יִלְּלָה כָּל הַלַּיְלָה וְלִפְנוֹת בֹּקֶר הִשְׁתַּתְּקָה.
כְּשֶׁיָּרַדְתִּי בְּמַדְרֵגוֹת אֶל הַשַּׁחַר הַבּוֹקֵעַ
רְאִיתִיהָ שְׁכוּבָה עַל הָעֵשֶׂב הַמְּנֻכָּשׁ
וּבְצַוָּארָהּ שְׁנֵי חוֹרֵי-נַחַשׁ.