חן המקום על יושביו

הערה: בצירוף-מקרים אומלל זהה שמו של המרצה המסית לשמו של פרופ' מרדכי ניסן ז"ל (1934-2017), איש חינוך וחוקר דגול בתחום הפסיכולוגיה של המוסר. על כגון דא ייאמר: להבדיל אלף אלפי הבדלות. יהי זכרו ברוך. 

ב-16 באוגוסט 2012 הוכה כמעט עד מוות ג'מאל ג'ולאני בן ה-18 לעיני קהל אדיש בכיכר ציון בירושלים. צלם אנוש הושחת בבעיטות, וגם בפני הבועטים לא נותר לו זכר. חובשי מד"א חילצוהו את המת-הקליני תוך סיכון חייהם שלהם ולקול קללות האספסוף סביבם, ובו הפורעים עצמם אשר מחו על הגשת העזרה לערבי. למחרת נשמע אחד מהם מבית-המעצר, נער שזה עתה הגיע לגיל בר-מצוה, גלוח-ראש, עילג, מצולק בגוף ובנפש, מייחל למות קורבנו "כי הוא ערבי" ומצטער שלא נתנו לו להרוג אותו. תהום אפלה התגלתה בתחקירי העיתונים: "שבאב" מוכה עוני ובערות, עיוור משנאה, פרי הילולי החינוך החרדי. מדינה הליטה פניה, הנשיא עטה כלימה, יו"ר הכנסת ביקר את הפצוע. מצקצקי-לשון התחסדו, טוקבקים הגירו זוהמתם, כמימות עולם. 

והייתה תגובה ב"חדשות בן עזר." למי שלא מכיר: "סופר נידח" מגיר שם את מררתו שלא מצא לה מו"ל, הגיגים שלו לצד אלה של בן-גוריון, מתובלים בהזיות פורנוגרפיות של ישיש המתגעגע לימים בהם ניתן היה להטריד כל נערה בניבולי-פה ודחיפות ידיים מהסוג השולח כיום בבונים חרמנים כמותו להצטנן בתא המעצר. על אלה נוספים, מחייבת ההגינות לציין, מאמרים של כמה מחבריו של הפורנוגרפומאן, ביניהם, הפלא ופלא, גם סופרים של ממש המוכנים להסתכן ולפרסם באתר ולהסתכן בביזוי עבודתם במחי-מקלדת, דהיינו טוקבק גס-רוח ומטופש של ה"עורך."

על כגון דא אמרינן: ההולך לישון עם כלבים בל יתפלא וגו'.

אהה כי גם אני השוטה מעדתי אל המלונה הזאת, ואת נשיכות ועקיצות יושביה לא אשכח זמן רב. כי עודי עובר כמדי שבוע, בסקרנות פרוורטית, על יבבות התסכול, הקנאה, המרירות, העיסוק האובססיבי בהפרשות אדם, ביזוי-האשה ושנאת-הזר הממלאים אתר זה, נתקלתי בהתייחסות לפוגרום בכיכר ציון מאת אחד ד"ר מרדכי ניסן. החיוך הטיפשי נמוג מפניי. הנה סיום המאמר, ההדגשות שלי: