תלויה בין שמים וארץ

פרושת איברים

פרוצה לרוחות ההילולים.

רוחות שורקות.... מחוללות בתוכי.

מחוללת את גופי.

כמו שורקות לעצמן את מארש ההריגה.

צלמי רעבה

מכרסמת את עצמותיי.

מעכלת לטומאה את איברי.

דמעותיי זולגות, חורשות תלמים.

משקות את אדמת החורבה.

נבט קט

בוקע בקרבי

מרים ראשו

צומח 

מהסס

עירום.

יציר נברא.