יוֹשֶׁבֶת בַּגִּנָּה הַצִּבּוּרִית, בְּנִי מִתְרוֹצֵץ

וְגוֹמֵעַ מִגְלָשׁוֹת וְסֻלָּמוֹת,

כַּאֲשֶׁר מוּלִי

חוֹלְפוֹת קְשִׁישָׁה וְכָּלְבָּתָהּ הַמַּאֲפִירָה.

וְהֵן

הוֹלְכוֹת לְאַט.

וְאֲנִי מְבִינָה:

דַּוְקָא יֵשׁ הֶגְיוֹן בַּזִּקְנָה

וְיֵשׁ חֶסֶד

בַּאִטִּיּוּת, בַּמְהִירוּת שֶׁהַגּוּף לֹא יָכוֹל

לָשֵׂאת עוֹד

דַּוְקָא בַּעֲרֹב הַיָּמִים,

כְּשֶׁהַזְּמַן נִדְמֶה שֶׁחוֹלֵף מַהֵר יוֹתֵר,

הַגּוּף מֵאֵט וּמְאַפְשֵׁר

לִרְאוֹת וְלִנְצֹר

רְגָעִים אַחֲרוֹנִים

כָּאֵלּוּ שֶׁפָּסַחְנוּ עֲלֵיהֶם בִּמְהִירוּת,

בְּרִיצַת אָמוֹק

בְּיָמֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים.

שֶׁלֹּא נְסַיֵּם אֶת הַטִּיּוּל

וְנִבָּהֵל מִכָּךְ

שֶׁלֹּא הִסְפַּקְנוּ לָשִׂים

לֵב