עוד מהרגע הראשון שחדלת

הפסקתי לראות הגיון במציאות.

ובלי קשר אליי, חיי המשיכו בשגרה שלא נטמעת בזכרונותיי - 

כאילו גם אני חדלתי.

ולמרבה האימה, בקו הדק, 

המדמם, 

בין חלום לערות:

זוחל פנימה הגיון ומתאחד עם מציאות.

קוטל סימפוניית הכחשה נוסטלגית,

עוטף את קרום הלב

בשמיכת אדרנלין דוקרת.

ושולח אלף סימני אזכרה לקליפת המוח

המתעוררת שוב ושוב

בכל פעם מחדש,

למכת חשמל

מבהילה.