ישבתי מולה
על אותה הכורסא
כמו בכל יום חמישי בבוקר
בדיוק באותה השעה.
דקות ארוכות ישבתי
עד שסוף סוף אמרתי -
שאין לי מה להגיד.
"בואי נתחיל".
היא ענתה.
והבנתי איך מרגישה נפש
כשהיא בור בלי תחתית
ישבתי מולה
על אותה הכורסא
כמו בכל יום חמישי בבוקר
בדיוק באותה השעה.
דקות ארוכות ישבתי
עד שסוף סוף אמרתי -
שאין לי מה להגיד.
"בואי נתחיל".
היא ענתה.
והבנתי איך מרגישה נפש
כשהיא בור בלי תחתית