וְשׁוּב אֲנִי כָּאן,

נֶאֱלֶצֶת לִבְחֹר. 

לְכָאן אוֹ לְכָאן, אַךְ לֹא לְאָחוֹר.

עוֹד הֶשֵּׂג אֶפְשָׁרִי, לְפָחוֹת עֲבוּרִי. 

אֶבֶן פִּנָּה, אוֹ אוּלַי אֵיזֶה פְּרׇס

שֶׁאוּכַל לְהַנִּיחַ מוּלִי עַל מַדָּף.

אַךְ מֵאָז שֶׁהָלַכְתָּ, אֶצְלִי הִשְׁתַּנָּה

כָּל מִכָּל מַנְגְּנוֹן הַבְּחִירָה. 

אִם אֶטְעֶה, וְאֶפֹּל

לֹא תִּהְיֶה כְּאֶתְמוֹל,

לֹא תִּהְיֶה שָׁם בַּסּוֹף, 

לְהָכִיל, לֶאֱסֹף.

וּבָרוּר שֶׁיִּהְיוּ הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים,

נְעוּצִים בְּלִבִּי כְּאַלְפֵי סַכִּינִים.

וְהָיָה וְאֶשְׁלֶה עוֹד פְּנִינִים מִן הַיָּם,

לֹא תִּהְיֶה שָׁם אִתִּי, לִשְׂמֹחַ אִתָּם.

לְטוֹב אוֹ לְרַע.

צָרִיךְ כְּבָר לִבְחֹר.