הסערה בתוכי לא שוככת.

הרעש בראשי לא פוחת.

הכאב בתוכי לא נרגע.

העצב שבי לא נמוג.

הבכי בגרוני לא יוצא.

החרדה שאיתי לא מרפה.

אני אביר משוריין וחלוד.

אני שק של מים עכורים ורגשות.

אני מלפפון על שתי רגליים.

שמישהו כבר יכבוש אותי עם שום ושמן זית ותבלינים.

אולי אז כבר לא אפחד.

מכל הסלט הזה.