הַחַיִּים קְצָרִים הִיא אָמְרָה
טָרְקָה אֶת הַדֶּלֶת וְנָסְעָה לַמִּשְׂרָד
וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי עַצְמִי עָטוּף
עַל הָעַרְסָל בַּמִּרְפֶּסֶת
לִבִּי דֹּפֶק חָזָק לְהַזְכִּיר
שֶׁאָכֵן קְצָרִים הֵם בִּלְעָדֶיהָ
וְכָךְ  עָצַמְתִּי עֵינַי וּכְשֶׁפָּקַחְתִּי
מָצָאתִי שֶׁהַדֶּשֶׁא מַמְשִׁיךְ לִצְמֹחַ