אתם שם, כן, אתם, כנסו מייד לבידוד
הקצין השמן אוחז בנשקו , מנסה לרוץ לעברם,שני כפתורים מתנתקים מחולצתו עליה מתנוסס צה"ל גדול , כרסו מתנדנדת לפניו. אתם נכנסים מייד לבידוד. אומר שעון על ברכיו כולו מאמץ להסדיר נשימתו.
אבל למה ? אומרת האישה.
פקודות, אומר הקצין . ולוחש לאוזנייה. אני מטפל בזה , אני יודע שאתה רואה . תרגיע את השב"כ, עוד קטנה הם ייכנסו.
אתם...עכשיו ..בידוד. הקצין מתנשף ממאמץ. הוופלים בטעם לימון הורגים אותי, לא עומד בפני החרא הזה .
מי זה אתם ? אני לא קשורה אליו. הצעירה מצביעה וכשהיא רואה את הצעיר היא מעווה פניה.
אני גם...לא ...
מה אתה קשור עכשיו ? אומרת האישה והצעיר מסמיק ופניו העטויות מסכת קורונה נשמטות למדרכה .
מי גר יותר קרוב ? הקצין שואל שעון על צד מותן אחד , מסדיר נשימה.
אני גרה פה בהמשך אבן גבירול.
אני בהשופטים .
אני יותר קרובה. קובעת ומעקמת פניה . אוזני הצעיר מאדימות .
קדימה. תיכנסו שניכם אצלה.
אין לי קשר אליו, נראה לך ? היא מודדת את הצעיר שחוזר להסמיק .
חייל, אתה מלווה אותם לפתח הדירה של החצאית , מוודא שלא יצאו, אם יוצאים, אתה מרתך את הדלת . יש עד כאן ? באצבע צרידה הקצין פוקד על חייל צעיר .
לא אתה הזוי, כאילו, מה נראה לך ? כאילו פה פאקינג דרום קוריאה ?
צפון קוריאה . אומר הצעיר דרך המסכה ומצחו מבהיק.
לא, זה מה שחסר לי , תסתום ! הצעירה שמה אוזניות ,הצעיר והחייל נשרכים מאחוריה.
החייל ימתין שעה, לאחר מכן יתרחק . הרחפנים יתריעו אם יהיה צורך.
הצעיר מתבונן בדירתה .ברד מתחיל לרדת וקצתו מכה ומתפרץ לדירה. שיט, שיט, שיט. תעזור לי. היא מלקטת בזרועותיה חולצות, מכנסים, גרביים חזייה עטיפות של טובלרון נופלות מידיה.
הערימה שבין זרועותיה מוטלת על ערימות גבוהות הסתורות על הספות , זורקת גם על הכיסא עליו התכוון לשבת. נו, שב כבר, אתה מלחיץ, אותי, שב עליהם. אתה לא מוריד את המסכה , אתה לא מדבר , אתה ? אני לא סובלת שתיקות,אנשים שמדברים כל הזמן , קרחים, צבא , שאומרים לי מה לעשות, ביקורת , ביישנים, כאלה שחושבים את עצמם , אובססיביים ...
גילי .
יהודית. רוצה גלידה ? מוציאה קופסה עגולה מתחת לחזייה שחורה. שמתי לפני שיצאתי, שיפשיר קצת ? הסגר הזה עושה אותי רעבה , תשמע , זה לא ילך. יש לנו שבועיים . אתה לא מדבר ?
קשה לי לנשום . הדירה מבולגנת, אני לא יכול.
אני אגיד לך מה אני לא יכולה , לראות את כל השחורים שיש בפנים שלך . היא דוחפת את כתפו העטופה חולצת פלנל משובצת, חשבתי שכבר אסור ללכת עם אלה . משטרת אבן גבירול אוסרת ללכת בחולצות כאלה. נצטרך להיפטר מהן . הוא מנסה להתנגד והיא מרימה יד מאיימת ובידה חזייה שחורה והגרוגרת בצווארו עולה ויורדת. תשתוק כבר, אל תזוז. יש לי שיחת סלולר . סתום עד שאסיים .
לא נראה לי, זה לא ילך , אתה מדבר כל הזמן ומרוכז בעצמך ולא נותן לי להשחיל מילה . לא בא לי לתת צ'אנס, יאללה, שחרר , תמות גם אתה . היא מטיחה את הסלולר ,עוטפת ולוחצת גרונו של גילי , לוחצת פצעונים לוחצת באפו ומקיזה פצעונים קטנים ושמנמנים . הוא מתלונן דרך המגבת מטלטל ראשו . כדאי לך מאוד לשתוק, אל תוציא מילה. שעה ארוכה היא לוחצת . לפעמים הוא מוחה. כולכם אותו הדבר , בכיינים , מרוכזים בעצמם . אחרי שעה היא נעצרת . ידה משתהה על צווארו . גרוגרתו עולה מעלה מטה, מתנשם. היא טופחת על שכמותיו. נו, אין לי כל היום . לא, זה לא ילך, אני אשתגע. הוא פושט את החולצה. , היא בוחנת אותו כשהיא מתרחקת, יש לנו הרבה עבודה.
מה את ?
אתה מוכן לשתוק כבר ? למה אתה לא יכול לשתוק ? למה ? היא מחממת שעווה , שעה ארוכה היא מורחת ומושכת רצועות ארוכות מחזהו המתותל במשיכה רמה , עיניו יוצאות מחוריהן, היא מהסה אותו ,אחרי שעה פניו סמוקות והוא מזיע כולו . מצחו הגבוה בוהק והיא מתקרבת . די כבר. היא אומרת . תשתוק , די כבר , כמה אתה מדבר ? מתרחקת ממנו ומתקרבת, בוחנת אם נותר פצעון או שערה סוררת ,פתאום מנקרת ספק נושקת למצחו, לצווארו , הוא מתנשם .היא מתיישבת עליו. מושכת חלקי לבוש. נצמדת , נאחזת בצווארו , עוצרת ונלחצת,עוצמת עיניה , לוחצת ודוחפת בטנו ושוב נאחזת, שורטת , מושכת בשערותיו. שיערה דבוק לפניה.
חייבת סיגרייה. היא נחלצת ממנו .
הייתי רוצה שלא..
אני רעבה ועייפה. מטילה עצמה עירומה על ערימת הבגדים . רק שלא אעשה כאן שריפה, זה יהיה אחד הקטעים. היא נרדמת והוא מחלץ ממנה הסיגרייה , לובש תחתונים ושעה ארוכה מסדר את הדירה, מקפל , מלקט פירורים זורק אשפה, בסוף מדליק את שואב האבק. מה קרה, מלחמה ?אויש איפה אני ? מצאת את השמיכה שחיפשתי כבר שלושה ימים. הדירה אפופה ריח פלפלים ושום .
דוקרת וטועמת במזלג , השמיכה נשמטת מגופה ופטמותיה זקורות. לא, זהו, נתתי לך עד עכשיו לקבוע. הוא שם על כתפיה שמיכה ומניח לפניה את הלוח ועליו רשומות בטוש תקנות.