הָיוּ אֵלֶּה יָמִים נֶהֱדָרִים שֶׁל אַחְדוּת.

יָמִים בָּם דִּבַּרְנוּ בְּקוֹל אֶחָד 

וְתִעַבְנוּ בְּמִדָּה שָׁוָה 

אֶת אוֹתָם הָאֲנָשִׁים.

אָהַבְנוּ חַיָּלִים בְּמַדִּים,

הָיִינוּ חֲזָקִים וּבִלְתִּי פְּגִיעִים,

אִישׁ לֹא יָכֹל לָנוּ.

רַצְנוּ בִּרְחוֹבוֹת הֶעָרִים 

בּוֹעֲרִים מֵעָצְמָה.

צָרַחְנוּ סִסְמָאוֹת נִלְהָבוֹת 

וְסָתַמְנוּ לָאֲנָשִׁים אֶת הַפֶּה.

מוּל תֵּבֵל אֲדִישָׁה לְחִידַת קִיּוּמֵנוּ 

הֵנַפְנוּ אֶגְרוֹף גָּדוֹל וּמַתְרִיס.

תְּשׁוּקוֹתֵינוּ פָּרְצוּ בְּחֶדְוָה מִתְלַהֶמֶת,

חָלַמְנוּ בֵּית מִקְדָּשׁ וְאוּרִים וְתֻּמִּים

הָיִינוּ בְּכָל מְאוֹדֵנוּ אוֹר לַגּוֹיִים.

וּבֵין כָּל הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים 

הִתְפַּנֵּינוּ סוֹף סוֹף 

אֶת הַמֵּת הַבָּא לֶאֱסֹף.