אֶשְׁמֹר נַפְשִׁי.

נַפְשִׁי אֶשְׁמְרָהּ מִן הַפֶּתַע :

מִן עָרוּץ הַנַחַל הַשׁוֹצֵף בַּדָּרוֹם,

מִן הַפְּסָגוֹת הַמַאֲפִילוֹת שֶׁבִּלְבָנוֹן.

מִן הַכְּבִישׁ הַמְבַקֵּעַ בַּכִּכָּר וְהַבּוֹלֵעַ בְּעֵין גֶּדִי.

מִן הַגֻּמּוֹת הַנִסְתָּרוֹת בְּחוֹפֵי הַיָם הַתִּיכוֹן,

בְּחוֹף אוֹתוֹ לֹא כָּרְזוּ וְנִשְׁאַר הוּא אַלְמוֹנִי.

רַק הַיּוֹדֵעַ אוֹתוֹ, מְחַפֵּשׂ גּוּמוֹתָיו כְּכֶלֶב צַיִד.

מִן הַבָּרָד הַמַּכֶּה אוֹתוֹתָיו עַל חַלּוֹנִי,

כְּמוֹ מַכֶּה אוֹתוֹתָיו עַל לִבִּי הַטָבוּעַ.

מִן הֲלֹא יָדוּעַ אֲשֶׁר יָדוּעַ.

וַיִּקְרָא לִי : 

צְאִי אֶל אֵיתָנֵי הַטֶבַע,

שָׁם הָאֲוִיר חָפְשִׁי

וְכָמוֹהוּ, גַּם הָאַהֲבָה.