הָיְתָה לִי פָּעַם חֲבֵרָה מָרוֹקָאִית

שֶׁהָיְתָה כָּל עוֹלָמִי.

יוֹם שִׁשִּׁי אֶחָד

בְּשָׁעָה שֶׁאִמָּה הֶעֱמִידָה סִירִים

וְסָלָטִים רַבִּים נִקְצְצוּ בְּמֶרֶץ,

הִגַּעְתִּי בְּדִיּוּק לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם. 

לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם

אֶת טַעְמוֹ הַשְּׁמֵימִי שֶׁל הַכָּרִיךְ

שֶׁנָּתְנָה לִי

עִם הַקְּצִיצוֹת הַחֲמִימוֹת

שֶׁטָּבְעוּ בְּתוֹךְ הַחַלָּה

וְהָרוֹטֵב הָאָדֹם הַזֶּה

שֶׁכִּשֵּׁף אוֹתִי לָעַד. 

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם

אַף אֶחָד לֹא צָעַק 

כְּשֶׁהַכָּרִיךְ טִפְטֵף לִי קָצַת עַל הַחֻלְצָה

וְגַם לֹא

כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי תּוֹסֶפֶת

מֵהַכֹּל.