אֲנִי כּוֹתֶבֶת כִּי 
אֶצְלֵנוּ בַּמִּשְׁפָּחָה 
כָּבְשׁוּ בְּשִׁיטָתִיּוּת 

זֵיתִים מְלָפְפוֹנִים מִלִּים 
נִכְנְסוּ לַבַּיִת 
נוֹשְׂאִים דֶּגֶל לָבָן 

לַמְרוֹת שֶׁהִקְפִּידוּ 
לָקַחַת בַּשֶּׁבִי חִלּוּפֵי עוֹנוֹת 
וּתְמִימוּת 
וְעַל אַף הַיְּסוֹדִיּוֹת 
בְּכָל זֹאת הֶחֱמִיצוּ אֶת הַיּוֹם 
שֶׁבּוֹ פָּלַשׁ צְבָא הַבְּדִידוּת 
לְעֹמֶק הַצִּנְצָנוֹת 
וְשָׁלַל מֵאִתָּנוּ שַׁבְרִירִיּוּת 

אֲנִי כּוֹתֶבֶת כִּי זוֹ דַּרְכִּי 
לָשֵׂאת וְלָתֵת 
עִם הָעֶצֶב 
עַד שֶׁיִּתְיָאֵשׁ וְיִכָּנַע  
לִיְדִיעַת הַדְּבָרִים שֶׁיִּקְרוּ