ריח של פולי קפה קלויים נישא בחנות הקטנה שבלב השוק. יום חדש וקלייה טרייה הרימו את מצב רוחי למקום מואר יותר וטוב. ניקיתי את מכונת האספרסו עם סקוטש וסבון, ייבשתי והברקתי עם הרבה נייר, ופתאום שמתי לב שמישהו יושב על הבר מאחורי. הסתובבתי וראיתי גבר צעיר חתיך ביותר עם חיוך רחב ופנים צרובות משמש.

"אח שלי!" קרא במבטא צרפתי כבד. "איך אתה, חבר יקר?"   

"גרג! אני כל כך שמח לראות אותך! כמה זמן עבר?"

"שנים." הוא הוריד את כובע הקולוניאל ומשקפי השמש.

"אשכרה." מלאתי כוס גבוהה במים וקרח והנחתי על הבר. "און אנד אוף אנחנו מכירים משהו כמו, מה, עשור?"

"ממש. אבל אתה יודע שאני גר בבאלי כבר ארבע שנים?"

"כן. אני זוכר את הביקור הראשון אחרי שעברת."

"נכון. תל אביב הייתה קשוחה לי." גרג לוגם מהמים הקרים. "אני בא מידי פעם לבקר חברים שעשו איתי עלייה והיו איתי באולפן, אבל החיים בבאלי יותר נעימים. אני כל כך אוהב לחיות שם."

"נו, בטח. אם היה לי דרכון צרפתי גם אני הייתי גר באי באינדונזיה."

החתיך הצרפתי צחק. "לגמרי. אבל יש לי חדשות. אני כבר לא גרג. החלפתי את השם לאל-למה".

"אל-למה? למה השינוי?" הכנתי לו אמריקנו נטול כמו תמיד.

"זה קשור לחיים שלי בבאלי. יש לי חוות ריטריט לעבודה רוחנית, בקצה הג'ונגל על שפת הים. אנחנו עוזרים לאנשים למצוא את הקריאה הגבוהה ביותר של הנשמה."

התיישבתי מולו, מסוקרן. "קריאה של הנשמה?"

"כן. אנחנו מאמינים שכל נשמה מקבלת מתנות מהבריאה, כישרונות וגם יכולות מיוחדות. המטרה שלנו בחווה זה לעזור לאנשים לגלות את המתנות האלה דרך תרגול רוחני ואיזון אנרגיות. למצוא דרכים לשתף אותן עם העולם."

"מרתק. איך זה קשור לשינוי השם?"

"עניין אנרגטי. אל-למה זו מילה באינדונזית שפירושה רוח חופשית. גם בספרדית, 'אלמה' זה 'נשמה'. יותר מתאים למי שאני עכשיו." אל-למה לגם מהאמריקנו החם וחייך.

"ומה עם הקפה בבאלי?" שאלתי תוך כדי שאני ממלא לעצמי כוס מים עם קרח. "בטח יש שם קפה מעולה."

"כן," אל-למה הנהן. "הקפה טוב, אבל לא כמו הקפה שלכם כאן, שקלוי טרי כל הזמן. הזנים האינדונזים איכותיים ועשירים בטעם, אבל המקומיים קולים אותם כהה מידי לטעמי. אני גם כמעט לא יוצא מהחווה כדי לשתות בבתי קפה בכפרים. שותה רק נטול. יש לי קשר עם מפעל קלייה קטן בעיר ג'קרטה ששולחים לי קפה נטול קפאין ייחודי. הטעם הוא כמעט רגיל, אבל אני לא צריך לדאוג מהקפאין."

"כמה שנים אתה שותה נטול?"

"מאז שהתחלתי לתקשר ולתרגל. זה למען השקט הפנימי. בחווה אנחנו מאמינים שקפאין מפריע למדיטציות."

"אני מבין."

שתינו לאט, נהנים מהאינטימיות של המפגש. אחר כך הכנתי 200 גרם נטול טחון לשחור, וקבענו שאל-למה יבוא מידי פעם לקפה כל עוד הוא בארץ.

"יש לי הצעה בשבילך," אמר כששילם עם כרטיס האשראי הצבעוני. "למה שלא תבוא לבקר אותי בחווה בבאלי? אוכל להראות לך איך אנחנו מתקשרים ותוכל לנוח בחיים טבעיים של ג'ונגל. אולי תגלה מה הקריאה הגבוהה של הנשמה שלך."

שמחתי על ההצעה. באמת, השגרה בשוק שוחקת, והרעיון של הרפתקה אקזוטית על אי טרופי בקצה העולם, נשמע מפתה.

"תשלח לי פרטים. אולי באמת אבוא. שמעתי שעוד מעט הישראלים יוכלו להיכנס לכל האיים של אינדונזיה."

"נשמע לי הגיוני. המקומיים נחמדים כל כך..."

אל-למה חיבק אותי והבטיח לשלוח הזמנה רשמית. כשיצא מהחנות, המשכתי להבריק את מכונת האספרסו, אבל במיינד כבר עלתה זריחה על ג'ונגל סבוך וחוף ים פראי, על חוות ריטריט צבעונית וזימרת קוטפים עליזה, במטעי הקפה הטרופיים של באלי.