אני עובד כברמן במסעדת "הבסטה" היוקרתית שבשוק הכרמל התל אביבי כבר עשר שנים. קילומטרז' הסיפורים והדמויות שראיתי מאחורי הבר ארוך כאורך הגלות ועמוס ברגעים מופלאים ומופרעים. בדרך כלל אני עושה את משמרות הערב הארוכות, שנמשכות לתוך הלילה, כשהצעידה למסעדה בשעת השקיעה העירונית, עם ג'וינט עסיסי ומוזיקה באוזניות, שווה את הערב המתיש שבא אחר כך. מכל הסיפורים שנחשפתי אליהם תוך כדי עבודה על הבר הטרנדי, הסיפור של ג'וזיאן בליני עוקף את כולם בסיבוב.
***
ערב קיצי אחד, בערך בשמונה, נכנסה לקוחה קבועה. זו בחורה צעירה, בלונדינית, יפה, והיא נראתה קצת מתוחה. ג'וזיאן בליני שמה. היא התיישבה על הבר.
"אמיר, היום נפתח את הלילה עם שוט של גראפה".
"לא וויסקי כפול כרגיל? על קרח לכבוד הקיץ?"
"לא. שוט גראפה איטלקית, אמיתי וחזק".
אני מוזג לג'וזיאן שוט גראפה יוליוס בכוס ייחודית.
"אתה רוצה לשמוע סיפור מטורף?"
"כולי אוזן," אני אומר תוך כדי פילוש הכוסות.
"בת זוג שלי, אודרי, אתה מכיר אותה."
"כן, בטח, אבל לא אישית."
"היא חמודה. אוהבת אותי מאד. אבל יש לה בעיה. היא עובדת בחברה שיש לה סניפים בכל אירופה."
"דווקא נשמע טוב," אני אומר תוך כדי ניגוב מכונת האספרסו.
"טוב?" היא משחררת ציחקוק היסטרי. "יש לה שתי אובססיות: וויסקי וצעצועי מין. כל פעם שהיא נוסעת לחו"ל, היא חוזרת עם שני דברים: וויסקי מסוג חדש, בדרך כלל ממבשלות עכשוויות, וצעצועי מין. כל פעם משהו משוגע בצורה אחרת."
הכוס כמעט נופלת לי מהידיים. "וואי וואי".
"לגמרי! מלונדון הביאה לי וויסקי סינגל מאלט אירי מדהים מחנות אלכוהול היפסטרית בהאמפסטד, ודילדו מ"חנות הסקס המקורית בסוהו" שנקרא "פלז'ר פלאנג'ר". היו לו פיתוחים אנגליים לכל האורך וכיפה רוטטת. כשחזרה מצרפת, הביאה לי וויסקי עדין ממבשלה חדשה בעמק הלואר, וטריק אנאלי שנקרא 'מדמואזל פריז'. כשמדליקים אותו הוא מהבהב באדום, כחול ולבן, וכשדוחפים לתחת הוא רוטט ומזמזם את 'לה מרסייז' בשני קולות".
אני מתיישב מולה. הסיפור הזה טוב מידי כדי לפספס את הפרטים. אני מקשיב טוב טוב כדי לזכור הכול, כדי שאוכל לכתוב הכול, בלפטופ שלי על השולחן מול החלון שמשקיף לים, על כוס קפה מחר בבוקר.
"אבל השיא היה בתחילת השבוע." ג'וזיאן היפה לוקחת עוד לגימה מהגראפה האיטלקית. "אודרי חזרה מהולנד."
"אוי לא..."
"אוי כן! הוויסקי ההולנדי שהביאה ממבשלה בשכונת דה פייפ היה טעים בטירוף, אבל הצעצוע... אין לתאר. הוא נקרא 'אמסטרדם האדומה' והיה בעל מערכת התזה תוך וגינלית של שמנים אתריים, לחיזוק האורגזמה!"
"את רצינית?"
"רצינית כמו פרה לפני שחיטה. אודרי רכנה מעלי ואמרה: 'אל תדאגי. זאת טכנולוגיה חדישה בשיטה הולנדית מתקדמת.' ואני - התפוצצתי! אני לא מבינה - כמו מה אני נראית לה? חממה של קנאביס רפואי?"
אני נחנק מצחוק.
ג'וזיאן מסיימת את הגראפה בשלוק אחד.
"כל פעם שיש לאודרי נסיעה לחו"ל, אני יודעת - הנה באה הקטסטרופה! כל פעם זה מדהים ומזעזע אותי מחדש, איזה המצאות ממציאים מוחות הסקס הקודחים, בשביל להפוך את הגופות שלנו הנשים לפארק שעשועים מהבהב ומשפריץ. למה זה טוב?"
אני מתגלגל מצחוק. "נו, את יודעת, אובססיות, תחביבים, אנשים צריכים משמעות בחיים."
"כן, אני מבינה. באמת, ארון האלכוהול שלנו נראה כמו מוזיאון וויסקי בינלאומי, אבל חדר השינה, ביזיון מארץ הביזיונות - נראה כמו חנות הסקס סטייל בדיזנגוף סנטר!"
"אולי את רוצה וויסקי 'ניקה' יפני על קרח כדי לקנח את הגראפה ולהתחיל את הלילה הקיצי כמו שצריך?"
"בטח, תביא. בסופו של דבר, אני שותה וויסקי מעולה מכל העולם, אבל מתפללת שאודרי לא תקבל שליחות לגרמניה."
אני נחנק. "למה?"
"כי אם הגרמנים יודעים לעשות מכוניות כל כך טובות, אני לא רוצה לחשוב מה הם יכולים לעשות עם פלסטיק משונן ונורות מהבהבות..."
ג'וזיאן בליני ישבה על הבר עד שהמסעדה והבר התמלאו בלקוחות של לילה. היא המשיכה לספר לי על המדינות שאודרי ביקרה בהן, ועל הוויסקי והצעצועים שהביאה. אמרתי לה שהיא צריכה לפתוח בלוג של סיפורי נסיעות וטירוף, במיוחד לסיפורים מהסוג הזה.
***
עד היום, כשלקוחות יושבים אצלי על הבר לכוס גראפה איטלקית, אני נזכר בסיפורים של ג'וזיאן בליני וצוחק מכל הלב.