אני עובד כברמן בחנות הקפה הוותיקה שבשוק התל אביבי כבר עשר שנים. קילומטרז' הסיפורים והדמויות שראיתי במו עיני מאחורי הבר, ארוך כאורך הגלות ועמוס ברגעים מופלאים ומופרעים. אבל הסיפור של ג'וזיאן בליני עוקף את כולם בסיבוב.
***
אתמול בבוקר, בערך בשמונה, נכנסה אליי לקוחה קבועה. זו בחורה צעירה, בלונדינית, יפה, והיא נראתה קצת מתוחה. ג'וזיאן בליני שמה. היא התיישבה על הבר.
"אמיר, היום נפתח את הבוקר עם שוט של גראפה."
"לא אספרסו כפול כרגיל? על קרח לכבוד הקיץ?"
"לא. שוט גראפה איטלקית, אמיתי וחזק".
"לפני ארוחת הבוקר?"
"לגמרי."
בחנות הקפה שלנו יש גם בר אלכוהול קטן, ואני מוזג לג'וזיאן שוט גראפה בכוס ייחודית.
"אתה רוצה לשמוע סיפור מטורף?""כולי אוזן," אני אומר תוך כדי פילוש הכוסות.
"חבר שלי, רון, אתה מכיר אותו."
"כן, בטח, אבל לא אישית."
"הוא חמוד. אוהב אותי מאד. אבל יש לו בעיה. הוא עובד בחברה שיש לה סניפים בכל אירופה."
"דווקא נשמע טוב," אני אומר תוך כדי ניגוב מכונת האספרסו.
"טוב?" היא משחררת ציחקוק היסטרי. "יש לו שתי אובססיות: קפה ספיישלטי וצעצועי מין. כל פעם שהוא נוסע לחו"ל, הוא חוזר עם שני דברים: שקית קפה מסוג חדש וצעצוע מין. כל פעם משהו משוגע בצורה אחרת."
הכוס כמעט נופלת לי מהידיים. "וואי וואי".
"לגמרי! מרומא הביא לי קפה מדהים מהדליקטסן "ארקולי" שבשכונת טראסטוורה, ודילדו שנקרא 'רומיאו'. היו לו פיתוחים רוקוקו לכל האורך וכיפה רוטטת. כשחזר מצרפת – הביא לי קפה עדין בקלייה צרפתית כהה, וטריק אנאלי שנקרא 'מדמואזל פריז', שמזמזם את לה מרסייז כשדוחפים אותו לתחת."
אני מתיישב מולה. הסיפור הזה טוב מידי כדי לפספס את הפרטים. אני מקשיב טוב טוב כדי לזכור הכול, כדי שאוכל לכתוב הכול, בלפטופ שלי על השולחן מול החלון שמשקיף לים, כשאגיע הביתה בערב.
"אבל השיא היה בתחילת השבוע." ג'וזיאן לוקחת עוד לגימה מהגראפה האיטלקית. "הוא חזר מהולנד."
"אוי לא..."
"אוי כן! הקפה ההולנדי שהביא מבית קלייה בשכונת דה פייפ היה טעים בטירוף, אבל הצעצוע... אין לתאר. הוא נקרא 'אמסטרדם האדומה' והיה בעל מערכת התזה תוך וגינלית של שמנים אתריים, לחיזוק האורגזמה!"
"את רצינית?"
"רצינית כמו פרה לפני שחיטה. רון רכן מעלי ואמר: 'אל תדאגי. זאת טכנולוגיה חדישה בשיטה הולנדית מתקדמת.' ואני - התפוצצתי! אני לא מבינה - כמו מה אני נראית לו? חממה של קנאביס רפואי?"
אני נחנק מצחוק.
ג'וזיאן מסיימת את הגראפה בשלוק אחד.
"כל פעם שיש לו נסיעה לחו"ל, אני יודעת - הנה באה הקטסטרופה! כל פעם זה מדהים ומזעזע אותי מחדש, איזה המצאות ממציאים מוחות הסקס הקודחים, בשביל להפוך את הגופות שלנו הנשים לפארק שעשועים מהבהב ומשפריץ. למה זה טוב?"
אני מתגלגל מצחוק. "נו, את יודעת, אובססיות, תחביבים, אנשים צריכים משמעות בחיים."
"כן, אני מבינה. באמת, המזווה במטבח שלנו נראה כמו מוזיאון קפה בינלאומי, אבל חדר השינה, ביזיון מארץ הביזיונות - נראה כמו חנות הסקס סטייל בדיזנגוף סנטר!"
"אולי את רוצה קפה קר לקנח את הגראפה ולהתחיל את הבוקר כמו שצריך?"
"בטח, תביא. עם קצת שיבולת. בסופו של דבר, אני שותה קפה מעולה מכל העולם, אבל מתפללת שהוא לא יקבל שליחות לגרמניה."
אני נחנק. "למה?"
"כי אם הגרמנים יודעים לעשות מכוניות כל כך טובות, אני לא רוצה לחשוב מה הם יכולים לעשות עם פלסטיק משונן ונורות מהבהבות..."
ג'וזיאן בליני ישבה על הבר עד שהחנות החלה להתמלא בלקוחות של בוקר. היא המשיכה לספר לי על המדינות שרון ביקר בהן, ועל הקפה והצעצועים שהביא. אמרתי לה שהיא צריכה לפתוח בלוג של סיפורי נסיעות וטירוף, במיוחד לסיפורים מהסוג הזה.
***
עד היום, כשתיירים קונים אצלי בחנות שקיות קפה כדי לקחת בחזרה הביתה לניכר, אני נזכר בסיפור של ג'וזיאן בליני וצוחק מכל הלב.