הטקסט, התוכן, הסיפור, השיר-

למה הכל צריך להיות כה ישיר?

למה הצורך למלא חללים כל כך עשיר?

היכן אלה העומדים בדממה לנגד הריק והבוסר,

אלו שעבורם השלם הינו רק חלק מהחוסר?

הכל הפוך,

משאיר את חלומותיי מתחת לפוך,

איפה שחם ומוגן ומוכר,

הלא נודע כרגע הוא בגדר מיותר.

אז תנו לי פרצופים חמים, מאכלי ילדות וסביבה מוכרת-

ללא גברת אין שינוי,

גם אין אדרת.