אֶת הָרִאשׁוֹנָה לֹא שָׁמַעְתִּי,

הִיא קִרְקְרָה בְּהַסְוָאָה מֻשְׁלֶמֶת

בְּקֶצֶב פְּעִימוֹת לִבִּי.

מֵהַשְּׁנִיָּה הִתְעַלַּמְתִּי,

כִּי סָבַרְתִּי שֶׁאַהֲבָתִי אֵלֶיךָ 

גּוֹרֶמֶת לַקִּרְקוּרִים שֶׁבְּבִטְנִי.

בַּשְּׁלִישִׁית הֵבַנְתִּי,

כִּי מִגְּרוֹנְךָ הֵן בּוֹקְעוֹת

וּפוֹצְעוֹת אֶת נִשְׁמָתִי.

אֶת הָרְבִיעִית בָּלַעְתִּי,

הֶחְלִיקָה דֵּי בְּקַלּוּת בַּמּוֹרָד הַגָּרוֹן.

אֶת הַחֲמִישִׁית הוֹרַדְתִּי

עִם כּוֹסִית שֶׁל וודקה לִימוֹן.

הַשִּׁשִּׁית הִפְתִּיעָה אוֹתִי בְּגָדְלָהּ,

דָּחַפְתִּי אוֹתָהּ עַד הַקֵּיבָה

עִם מַקֵּל שֶׁל מַטְאֲטֵא.

אֶת הַשְּׁבִיעִית זִהִיתִי 

עוֹד לִפְנֵי שֶׁבָּקְעָה,

וּמָעַכְתִּי אוֹתָהּ עִם השפיץ שֶׁל הֶעָקֵב.

הַשְּׁמִינִית הֵגִיחָה בִּקְצֵה הַמִּטָּה,

אָז צָלַפְתִּי בָּהּ בְּגוּמִיָּת שֵׂעָר.

אֶת הַתְּשִׁיעִית צָלִיתִי,

כִּי זִנְּקָה אֵלַי

בִּזְמַן שֶׁבִּשַּׁלְתִּי לְךָ אֲרוּחַת עֶרֶב.

אֶת הָעֲשִׂירִית סָגַרְתִּי בְּצִנְצֶנֶת,

מִלֵּאתִי נַפְטָלִין

וְזָרַקְתִּי פְּנִימָה גַּם אֵת טַבַּעַת הָאִירוּסִין.

אַחַר כָּךְ תָּלַשְׁתִּי לְךָ אֶת הַלָּשׁוֹן.

עַד הַיּוֹם הֵן מֻנָּחוֹת אֶצְלִי עַל הַמִּזְנוֹן.