אֲנִי מַשִּׁילָה אוֹתָךְ מֵעָלַי כְּמוֹ נֵשֵּׁל נָחָשׁ

לֹא הֵבֵאת לִי אַף לֹא טִיפָּה שֶׁל דְּבַשׁ

בַּהַתְחָלָה שֶׁלָּךְ חִלַּקְתִּי אִיחוּלִים

בִּתְחוּשַׁת אומניפוטנטיות כָּזוֹ שֶׁשַּׁיֶּכֶת לעוללים

כְּאִלּוּ מִלִּים מֻגָּשׁוֹת כְּמוֹ מַתָּנוֹת

בדיעבד, לְמִי שֶׁלֹּא חָסֵר אֵין כְּבָר מגננות

הסתבר שֶׁהַמַּתָּנוֹת הָיוּ חָתוּל בַּשַּׂק

וָלֹא כָּזֶה חָמוּד אֶלָּא מְפֻוְקָּפק

וְנִסִּיתִי לְהַעֲמִיד פָּנִים וּלְהַסְתִּיר

אֲבָל הַמִּיץ הַמַּר כְּבָר גּלָשׁ מָעַל הסִיר

כִּי הַכֹּל לֹא טוֹב וְלֹא קַל

וְלֹא בָּא לִי לִרְאוֹת מָה טוֹב. בִּכְלָל.

וְכֻלָּם צוֹעֲקִים זֶה עַל זֶה

בְּחֹסֶר סַבְלָנוּת

כִּי קָשֶׁה כְּבָר לִבְרֹחַ מִזֶּה

שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁאַת פָּשׁוּט טָעוּת

אֲבָל אֶל מוּל הַשָּׁחֹר יֵשׁ גַּם לָבָן

וּלְצָד הַשָּׁבוּר, נִמְצָא גם המְּתֻקָּן;

שֶׁבִּמְקוֹם שִׁגְרָה מְתֻקְתֶּקֶת

נִתֵּן לִצְמֹחַ מכאוס שֶׁל שֶׁקֶט

אָז אוּלַי אֶתֵּן לְזוֹ שאחרייך הִזְדַּמְּנוּת

הֲרֵי יָדוּעַ שֶׁאֵין בֶּאֱמֶת דָּבַר כָּזֶה טָעוּת.

עַכְשָׁיו זֶה אֶצְלִי וַאֲנִי לוֹקַחַת אַחְרָיוּת.

וְבּתֹּם "בֵּין כֵּסֵּה לֶעָשׂוֹר"

סוֹלַחַת לָךְ וּמִתְקַדֶּמֶת,

בְּלִי לְהַבִּיט לְאָחוֹר.