וְלִפְנֵי כֹּל זֶה, חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵין לִי מַסְפִּיק

מָדַדְתִּי הַכֹּל לְפִי מִסְפָּרִים, מִהַרְתִּי לְהַסְפִּיק.

בְּכָל שָׁנָה בָּכִיתִי עַל כָּךְ שֶׁעָבְרָה

בִּמְּקוֹם לְהִתְעַכֵּב וּלְהוֹדוֹת עַל מָה שֶׁקָּרָה. אוֹ לֹא קָרָה.

כִּי תַּכְלֶס מִי חָשַׁב שֶׁתָּבוֹא הָעֵת

שֶׁהַזְּמַן יַעֲצֹר וְלֹא יַשְׁאִיר זְמַן לְהִתְחַרֶט. 

אֵיזוֹ פריבילגיה זוֹ הָיְיתָה,

הָאַשְׁלָיָה הָזוּ שֶׁל חַיִּים בַּשְּׁלִיטָה.

וְהִנֵּה נָפַל לוֹ שָׂם לְמַעֲלַה הָעֵט

כִּי נִדְמֶה שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּרְשֹׁם

וְשֶׁהַהִיסְטוֹרְיָה מעצמה נִכְתֶּבֶת 

תּוֹךְ כְּדֵי תְּנוּעָה. שֶׁל רַכֶּבֶת.

מוֹתִירָה אוֹתָנוּ בְּלִי יְכֹלֶת לִנְשֹׁם.

אוֹ לַעֲצֹר, אוֹ לְהַחֲלִיף תַּחֲנָה 

וְכָל שֶׁנּוֹתַר,

לְהִסְתַּכֵּל בַּזְּמַן שֶׁעוֹבֵר בַּהֲבָנָה

שֶׁהִנֵּה, עבר הזמן וזה לא נִגְמָר

וַאֲנִי לֹא קָלַטְתִּי.

וְאוּלַי מָה שֶׁהַיּוֹם יִהְיֶה לָעֵד הַמָּחָר,

וּמְבִינָה שֶׁשָּׁכַחְתִּי.

והנה כָּאוּ לְהַזְכִּיר לִי ש-גְּבֶרֶת,

הַהִיסְטוֹרְיָה לָעוֹלָם הִנָּהּ חוֹזֶרֶת.

וְשֶׁלִּפְעָמִים בְּלִי חָכְמוֹת

מָה שֶׁלֹּא אֶמְצָא בַּשָּׁמַיִם

אֶמְצָא רַק בִּתְהוֹמוֹת.

בְּבַקָּשָׁה תַּעַצְרוּ וּתְנוּ לִי לָרֶדֶת.

נִגְמְרוּ לִי הַכֹּחוֹת.