הולכת רגל בדרכי בית-ספר,

בטון הוא דשא לרגלייך,

או מים חלוקים בין אצבעות קטנות-קטנות.

צל אמירים שמקרר

וצליל המים.

כתמי אור על גופך המתפשט

ראשית מעיל שחור צונח-

חולצה מוסרת ועצמך.

להשתכשך במים הדקים

לשטוף את השדיים,

ושפתיים-

כל-כך קרירים; שקטים המים

נופלים עלים על גופך,

יש נדבקים ויש גולשים.

ואז לראות את העיניים כאילו מביטות למעלה,

דרך עולמות שרק את יכולה,

אולי באמת רק את -.

29.2.2000